בחר את צבע האתר אתר בצבע כחול על גבי לבן אתר בצבע צהוב על גבי כחול

הגדלה

לחצו כאן להגדלת הטקסט

סדנאות ילדים ונוער


חברה ותרבות   |   קבוצת העצמה ועידוד   |   סדנאות ילדים ונוער

 

 

תוכניות ייחודיות לילדים ונוער מופעלות בעיקר בחודשי הקיץ .
הסדנאות משלבות פעילויות קיץ ונופש ועבודה על נושאים הקשורים לעולמו של הילד העיוור.
מטרת הסדנאות לסייע לילד בהתמודדות עם העיוורון  בחברתו ובמשפחתו, לתת לילד כלים להתמודדות עם המורכבות הכרוכה בחיים ללא ראיה בעולם רואה, ליצור קבוצה של חברים המתמודדים עם נושאים משותפים, יצירת קשרים חברתיים בקבוצת השווים לו ופעילות קיץ ונופש.

ילדים עיוורים ולקויי ראייה משולבים בבתי ספר רגילים בהם ניתנים להם על ידי משרד החינוך מורות תומכות ועל ידי הרשויות המקומיות סייעות.
ילדים אלה אינם נחשפים  לקודים חברתיים ויזואליים, הם חווים בדידות חברתית לא פשוטה, הם חיים במעין זהות כפולה (במיוחד לקויי הראייה בעלי שרידי הראייה) בגלל שרידי הראייה שלא נותנים להם אינפורמציה מדוייקת למה שהם רואים ומקומם בעיני עצמם ובעיני החברה אינו ברור ומוחלט כמקומם של ילדים עוורים מוחלטים.
גם ילדים שהינם עוורים מוחלטים חווים המון בדידות חברתית הזועקת לשמים, תחושות שוני ומצוקות אחרות.
הילדים מתמודדים עם מורכבות הכרוכה במעמדם במשפחה, יחס המשפחה לעיוורונם והבטים רבים נוספים.

הסדנאות נערכות בנושאים שונים המשתנים משנה לשנה (להלן דוגמאות אחדות).

"לגעת בטעם ובמראה"
לומדים לקלף גזר

סדנת "לגעת בטעם ובמראה"

סדנא לרכישת מיומנויות הכנת אוכל ואכילה נכונה בשילוב נופש לבני נוער לקויי ראיה
אוכל הוא מרכיב חשוב בחיינו. מה קורה לילד עיוור בנושא זה?
להכין אוכל לבד - הס מלהזכיר!
ההורים דואגים!
הילד יישרף, יחתך, יישרט...
הילדים מפנימים פחדים אלה והתוצאה - הילד אינו מתנסה בהכנת אוכל.

איך ילמד הילד העיוור לאכול בצורה נורמטיבית - אסתטית ומנומסת?
הוא אינו רואה את המזון בצלחתו, אינו מסוגל לחקות את נימוסי השולחן והאכילה בסביבתו.

לצורך סיוע לילד העיוור בהתנסות ראשונית ברכישת מיומנויות בסיסיות אלה נערכה סדנא בחופשת הקיץ.
בסדנא השתתפו 11 בני נוער בגילאי 12-20.
הפעילות בסדנא כללה פעילות בנושא אוכל ופעילויות פנאי ונופש (בכל אופן, לא לשכוח חופש!!!).

הפעילות בסדנת האוכל:
הסדנא שנמשכה לאורך 8 ימי פעילות, בחופש הגדול, בה התנסה הילד בכל התהליך בהכנת מזון מתחילת התכנון ועד סיום הארוחה.

א. עריכת רשימת מוצרים, אותם הוא מבקש לאכול
ב. הליכה לקניות במכולת ובמרכול, ותשלום לקופאית.
ג. סידור המצרכים במטבח.
ד. התמצאות במטבח והיכרות עם אביזרי המטבח השונים.
ה. הכנת האוכל - מיומנויות חיתוך, מריחה, קילוף, ריסוק, בישול, לישה, אפיה, טיגון, תיבול
    וכדומה.
ו. עבודות הכנה וסיום - עריכת שולחן, פינוי שולחן, שטיפת כלים, ניקוי משטחי עבודה, ניקוי
   שולחן ורצפה.
ז. ארוחות משותפות - תוך הדרכה לאכילה נורמטיבית ואסתטית.
ח. אימון בתכנון אירוע או שהיה במסעדה.
ט. הרצאות תזונאית - לרכישת ידע לגבי מרכיבי מזון ובניית ארוחה.

בסיום הפעילות אכלו המשתתפים ארוחות משותפות שהיו תוצרי עבודתם במהלך היום
דבר שתרם מאד לתחושת ההישגיות וההצלחה שלהם. - מגוון המאכלים שהוכנו על ידי המשתתפים במהלך הסדנא היה מגוון וכלל: סלטים, פיצות, חביתות, קציצות, ירקות מבושלים, ספגטי, חלות ועוגות. בקיצור: מסעדה לתפארת! - בסיום כל יום פעילות התקיימה שיחת סיכום ומשוב בו נתבקשו המשתתפים להביע רצונות, קשיים, התלבטויות וכדומה הקשורות למהלך יום הפעילות.

בסדנא שולבו שיחות של המנחה עם תתי קבוצות בנושא מיומנויות חברתיות כגון: עבודת צוות, קבלת ביקורת, מיומנויות הקשבה ושיחה, התמודדות עם מקום חדש ונושאים אחרים על פי הצרכים שעלו.

החופש גדול הוא סיבה טובה "ללמוד" על אוכל, אבל מה עם הכיף???
על מנת לתת לסדנא אופי של פעילות נופש וקיץ, נוספו  במהלך הסדנא והן פעילויות פנאי שונות שנועדו לקרב את המשתתפים זה לזה ולתת אווירה של חופש.
הפעילויות כללו מגוון תחומים:
ספורט   -   התעמלות על מזרונים, הרפיה,
אמנות   -  יום בסדנת היצירה בקרמיקה, גבס ונרות,
רדיו דרמה  - שימש כלי לתת למשתתפים משוב קולי על אופן דיבורם, התייחסותם לסביבתם והתמודדותם עם בעיות,
יום כיף בבריכה,
אכילה משותפת במסעדה ששילבה הן את תחושת החופש ובעיקר יישום של מיומנויות האכילה בחברה שנרכשו במהלך הסדנא.
      
מודל לשותפות:  התכנית התקיימה בבנין האגודה למען העיוור החדש והיפה, אך הפעלתה הייתה פרי שותפות בין גורמים רבים (עיקרון אותו אנו מיישמים בתכניות רבות שלנו):
האגודה למען העיוור - חיפה
המרכז להדרכה שיקומית - מגדלאור
המחלקה לשיקום - עיריית חיפה
ארגון "אופק לילדינו"
מתנדבים, מתנדבים ועוד מתנדבים.
כל אלה בעידוד וגיבוי אגף השיקום - מחוז הצפון במשרד העבודה והרווחה.
תכנית זו התקיימה לילדים ממחזורים צעירים יותר גם בשנת תשס"ט .

לסיום!
פעילות זו היוותה הזדמנות ראשונית עבור בני נוער לקויי ראיה להכין אוכל בעצמם ולהיות מודעים להרגלי אכילה ושולחן נאותים.
   מתרחב הלב!
לראות ולשמוע את המשתתפים ומשפחותיהם לאחר סדנא זו.
   והמסקנה: זו היא רק ההתחלה!!!!!
הנכם מוזמנים לצפות בתמונות נבחרות ולקרוא את שיר הסיום במסיבה שנערכה.

 

לומדים להכין בצק ולאפות בסדנת אכילה


פעילות רדיו דרמה בנופש לנוער עיוור


משתתפי סדנת הנוער מתרגלים מיומנויות אכילה


משתתפי הסדנא בלימוד מיומנויות קניה בסופרמרקט


התעמלות בנופש לנוער עיוור


הכנת חביתה בסדנת אכילה


אפייה בסדנת אכילה


יום כיף בבריכה בנופש לנוער עיוורים

 

יום בסדנה

ע"פ מנגינת "לא קלה דרכינו"

יום ראשון הגיע באמצע הקיץ
ואנחנו מתאספים באגודה
המורות היו רותי ומאיר
מתנדבות מגיעות ויללה לעבודה

לא קלה היא לא קלה דרכנו
ואנחנו כה רוצים לטגן
לחתוך תסלט וגם תפיתות
אם כבר אנחנו כאן
מבלי שאיש יגונן

מריחת גבינה ומזיגת מים
מעיכה לישה וטיגון
הרפיה עם דיתה בלי גרבים
למה באתי לכאן?
חבל שלא נשארתי לישון

לא קלה היא לא קלה דרכנו
פה הפכנו לשוטפי רצפות
פה נכונו וגם התאמנו
מזל שהאימהות לא רואות

הסדנא הסתיימה ואנו שרדנו
בתוכנו המון חוויות
ותודה נאמר עכשיו מכולנו
לכולכם מורות ומתנדבות

הקלה יש פה בסוף דרכנו
ואנחנו מצפים לעתיד
ואתם שכה עזרתם לנו
כל הזמן איתנו
תזכרו אותנו תמיד.

סדנת "קשר וכישור"


המנחה: רותי יהב

סדנה למיומנויות חברתיות ותקשורת לבני נוער.

במסגרת הסדנה חוו בני הנוער התנסויות שונות במיומנויות חברתיות כגון: אימון בשפת גוף ובהבעות פנים, כישורי ניהול שיחה, שימוש בנורמות חברתיות מקובלות כמו הפנית הראש אל העמית לשיחה, שפת גוף נינוחה, התאמת הבעות פנים לסיטואציה המילולית וכדומה.


סדנת "דרמתיקשורת" בני נוער ליקויי ראיה


הסדנה שילבה בני נוער לקויי ראייה ובני נוער רואים.
סדנה זו הייתה סדנת המשך לסדנת "קשר וכישור" שאף היא התקיימה בקיץ שלפניכן.

נושא מיומנויות תקשורת הובאו דרך דרמה.
מנחי התוכנית : רות יהב, גיל לוי - במאי.
הצוות כלל מורה להדרכה שיקומית וצוות מתנדבים מסורים.


נושאי הסדנה

בני הנוער, שיתפו בחוויות מתוך עולמם הפנימי ומתוך מקרים שקרו להם עם קרוביהם או במסגרת בית הספר. המקרים הועלו על הכתב בצורת טקסט לתמונה במחזה.
בני הנוער, עשרה במספר, שמשו כשחקנים בהצגה אותה ביים הבמאי גיל לוי.
כל ילד, השתתף בסצינה הלקוחה מחייו שלו מה שגרם למתח לא מבוטל אצל הילדים.
מצב זה של מתח והתמודדות חוזרת ונשנית בחזרות עם סיפורים אישיים קשים דרש ליווי עיבוד וסיוע רגשי לבני הנוער.
מלבד התכנים נלקחה בחשבון גם בסדנה זו, התקשורת דרך שפת הגוף, הבעות הפנים, משמעות השתיקה בדו-שיח וטון הדיבור להם ניתן משקל.
מלבד המטרות של אימון בתקשורת בין אישית והעמדת הצגה על בסיס תכנים אישיים חוו בני הנוער סדנת תקשורת משל עצמם שלא נפלה בחשיבותה מן ההצגה עצמה.

תוך 10 ימים אומנו בני הנוער להגיע למוצר סופי: הצגה שתועלה בפני קהל. הם נאלצו לעמוד בלוח זמנים צפוף תוך קבלת אחריות על תפקידם. הם למדו לשחק עם עמיתים (שלא תמיד חוו מהם חברות ואמפטיה). הם למדו לשים מריבות ועימותים בצד, תוך כדי דחיית סיפוקיהם ומצוקותיהם , הכל בשם האחריות להצגה.
היכולת לעבוד בשיתוף פעולה, לעמוד בלוח זמנים לוחץ, להתעמת עם תכנים אישיים קשים, ללמוד נידות על במה לא מוכרת, לעמוד מול קהל ולהציג ולעבוד בשוויון מוחלט עם בני נוער רואים, מבלי שתינתן לאלה האחרונים כל עדיפות, כל אלה, הפכו את הסדנה לקשה, מתישה אך אפשרית ומעוררת כבוד. בסדנה חוו בני הנוער מסע של בגרות והתבגרות.
בנוסף על נושא הסדנה התקיימו פעילויות פנאי ונופש שכללו יצירה ויום כייף.


התוצר : הצגת סיום

בפני קהל הועלתה הצגה באורך כחצי שעה.
ההצגה כללה עשר תמונות מחיי הילדים כגון: ילדה עיוורת מלידה המספרת על אחותה הצעירה השואלת אותה: "למה העיניים שלך לא מתעוררות?"
דוגמה אחרת לתמונה בה ילדים בבית ספר מציקים לילדה כבדת ראייה עם שרידי ראייה מתוך חוסר הבנה למגבלתה ,לא מבינים איך במסדרון חשוך צריכה ילדה זו להעזר במקל נחייה ואילו בכיתה בתנאי אור נוחים היא יכולה אפילו לזהות חבר, בן כיתה.
בני הנוער זכו להצלחה מרגשת במופע אותו העלו לפני קהל המשפחות , עובדים מקצועיים, מורים וחברי האגודה.

מעבר לסיפוק שהיה למשתתפים מהסדנה וההצגה שבסיומה, השיגה הסדנה מטרות רבות בתחום הקשרים הבין אישיים בין אנשים , הצורך להקשיב , להתחשב , לדחות סיפוקים אישיים ולגלות אחריות , לגלות את משמעות שפת הגוף על פירושיה השונים . כל זאת הושג בצורה עקיפה ללא דיבור ישיר באמצעות העבודה על תכני ההצגה.


משתתפי ומנחי הסדנה




תמונה מההצגה





סדנת "אני ואתה נשנה את התפיסה"

 

השותפים לסדנה היו: האגודה למען העיוור חיפה, עמותת "אופק לילדינו" מרש"ל חיפה והמדור להדרכה שיקומית מגדל אור.

הסדנה תוכננה, רוכזה והונחתה על ידי רות יהב האגודה למען העיוור חיפה בליווי עו"ס רותי שורר מרש"ל חיפה וצוות האגודה ומתנדביה.


רקע:

בסדנה השתתפו שמונה ילדים עוורים ולקויי ראייה בגילאי 10 עד 13

וכן נערה עיוורת בת 18 כחונכת לילדי הסדנה.


הסדנה "אני ואתה נשנה את התפיסה" באה כדי לגעת ולעבד קשיים רגשיים וחברתיים שחווים הילדים בחיי היום יום בבית הספר, בחברה ובמשפחה.


תכני הסדנא

בתוכנית הוקראו לילדים מדי יום סיפורים בנושאים שונים ולאחר מכן התקיים דיון בן שעתיים על התכנים שבסיפור המוקרא.


* הכרות: ביום הראשון הכירו הילדים זה את זה בעזרת אמצעי השלכתי - לדוגמא- ספר המדבר על סוגים שונים של דגים. הספר הוקרא תוך כדי דמיון מודרך. כל ילד התחבר לדמות הדג שייצגה אותו, קינא בדמויות של דגים שרצה להיות כמותם, כעס על דמויות דגים שייצגו מאפיינים שהכעיסו אותו.

הילדים התחברו לדגי החרב, לדג טורף לדג זהב, לדג השוחה מחוץ לקבוצת הדגים שהוא רוצה להיות חלק ממנה ולדגים שצריכים לגונן על עצמם.

היה מרתק לראות כיצד דמויות הדגים ליוו את נוהגם של הילדים בימי הסדנה.

שוחחנו על מחירים ורווחים שיש לכל דג לדוגמה: אילו רווחים יש לדג הבודד? "הוא לא נפגע" נאמר על ידי אחד הילדים.

באותו היום התקיימה סדנת תופים להנאתם של הילדים.



* קשיים עם השונות- בסדנה נקרא והועלה קטע מיומנו של ילד לקוי ראייה. ביומן מספר הילד על קשייו עם השונות, על קשייו עם הסייעת שלו שלדבריו מבודדת אותו חברתית. הדו ערכיות בתחושות לגבי הסייעת שמחד הילד זקוק לה ומאידך קשה לו עם היבדלותו החברתית בעטייה.


* ההבדל בין ילד לקוי ראייה ובין ילד עוור מוחלט- נושא שעלה בעקבות "מיומנו של מיכאל" הילדים התחברו לנושאים ונראה כי תכנים רבים חודשו להם באותה השיחה.

בסופו של יום זה חוו הילדים דרמה יוצרת ופלדנקרייז.


* מגע, מרחב אישי וציבורי והיכולת והזכות להגיד "לא"
הנחת היסוד לנושא זה הייתה כי ילדים לקויי ראייה ועיוורים מטבע היותם זקוקים לעזרה, מצטלבים יותר מילדים רואים, עם מגע פיזי.

היכולת להגיד "איך מתאים לי להסתייע" תוך התחשבות ברצונותיו של האדם הרואה המלווה והיכולת להגיד "לא" למגע שאינו נוח לילד העיוור, הייתה לילדים חדשה.

חידוש נוסף היה בכך שהילדים למדו כי עליהם לברר עם האדם המלווה כיצד מתאים לו לסייע וללוות (נתינת יד, יד על כתף וכדו')

לילדים רבים לא היה ברור מה הוא מרחב אישי (כחצי מטר מגופם) וכיצד הם אמורים להקפיד עליו כאשר הם עומדים מול אדם אחר. זאת, כדי שיהיה נוח להם ולאדם הרואה גם יחד.

כל מהות הסדנה התרכזה בשאלה מה נכון לילד לקוי הראייה או העיוור תוך התחשבות באדם הרואה שלצידו. תפיסת הילד העיוור ולקוי הראייה את עצמו כקרבן והניסיון לצמצם את עצמו מול התפיסה שהוא ב"מרכז העולם", מכבידה ומקשה עליו להתחשב בסביבה המשפחתית והחברתית ולהבין את המחירים שהסביבה משלמת.


* שפת גוף, הבעות פנים והתאמתם למסר המילולי. ילדים עיוורים רבים אינם מודעים כלל למסר הכפול שמועבר לסביבה הרואה כאשר הם אומרים משהו בכעס או בנחישות עם חיוך על פניהם מה שמבלבל את הסביבה הרואה. או לחילופין אמרו משהו בהומור ופניהם היו חתומות. ידוע כי שפת גוף והבעות פנים נלמדות מתוך חיקוי של הסביבה. גם כאן הייתה זו תגלית לילדים המשתתפים.


* תחושות בני משפחה - נושא נוסף שהועלה בסדנה היה בעקבות סיפור "מיומנה של עינת" אחות של ילדה לקוית ראייה. נושא זה הובא כדי לחשוף את הילדים לתחושותיה של הסביבה ולתחושותיהם של בני המשפחה שלא פעם משלמים מחיר לא פשוט על היותם אחים של ילדים לקויי ראייה.

הרבה מן האחריות מוטלת עליהם ומקשה לא מעט על חייהם.

כאשר נידון נושא זה, לא התחברו הילדים מיד לעינת (האחות של הילדה לקוית הראייה) והתבצעו סימולציות ומשחקי תפקידים בין הילדים דבר שהעלה את רמת הפתיחות וההקשבה גם לקשייה של האחות עינת. בעקבות פתיחת נושא זה, בו שיחקו הילדים את עינת, את אחותה ואת זוג הוריהם, עלה נושא השימוש במקל נחייה שיכול לתת בטחון לילד לקוי הראייה ולהוריו ולהקל על האחות שמרגישה אחראית על אחותה לקוית הראייה.

היה מרתק לצפות בילדים המגיעים בעצמם למסקנה שמקל נחייה יכול להעניק להם בטחון בניידות ולמנוע אי נעימויות חברתיות, כאשר הסביבה אינה מבינה כי מולה עומד ילד לקוי ראייה.

ההתרשמות ממשחקי התפקידים שביצעו הילדים הייתה שהקושי בקבלת לקות הראייה הקשה אצל הילד ייתכן כפועל יוצא מקשיי המשפחה לקבל את הלקות, מקשה על תהליך הסתגלות מותאם ושימושי יותר למציאות בה חיים הילדים.

התרשמות נוספת ממשחק התפקידים הייתה שמועבר מסר כפול מצד ההורים כלפי הילדים שמחד מעודדים עצמאות ומאידך מקשים "לשחרר את החבל" ולאפשר את פיתוח העצמאות- מה שגורם לחיזוק התלות בהורים.


* בדידות חברתית - קושי שעלה בסדנה היה הבדידות החברתית ודמויות עליהן אפשר לסמוך. הנושא הועלה בעקבות הקראת השיר "בדידות" הדן בילדה שרוצה לחוות שייכות בכתתה וחווה אובדן אמון מצד המורה.

נושא הבדידות עבר כחוט השני לאורך כל הסדנה אך באותו המפגש הובא בצורה ממוקדת.

מפגש זה נחתם בדמיון מודרך בו הזמינו הילדים אליהם אל תוך מים חמימים אנשים עליהם הם סומכים.


סכום

תוך כדי הסדנה, נידונו גם בעיות תקשורת של הילדים בינם ובין עצמם בקבוצת השווים בבגרות ראויה להערכה וברמת מודעות מעוררת כבוד. הפתיחות הגדולה ששררה בין משתתפי הקבוצה מעידה על הצורך העצום בלחלוק חוויות קשות ביניהם.

כל יום מימי הסדנה הסתיים בפעילות מהנה לילדים ובארוחת צהריים חמה.

תפקידה של הנערה בת ה-18 החונכת בסדנה (עיוורת בעצמה) היה משמעותי ביותר: היא הייתה מחד בוגרת יותר ומנוסה יותר מן הילדים ומאידך הייתה שותפה פעילה בדיונים בגלל החיבור הרגשי שלה לתכנים ולהתלבטויות שעלו. היא נתנה לילדים תחושת עתיד טוב יותר והמון תקווה.


מסקנות:


קיים צורך הכרחי בקבוצת תמיכה מתמשכת לאורך השנים לילדים לקויי ראייה ועיוורים. (רצוי קבוצת רכבת עם עדכוני צרכים)

במידה ויש מספיק ילדים שהינם עיוורים מוחלטים כדאי שתהיה להם קבוצה נפרדת בגלל צרכיהם הייחודיים. דבר זה נכון גם לגבי לקויי ראייה.


הכרחי כי בכל כתה בה משולב ילד לקוי ראייה או עיוור תינתן חשיפה בנושא עיוורון בתחילת השנה בשיתוף הילדים וכל המורים המלמדים באותה כתה.


במידה ויש מספר ילדים לקויי ראייה ועיוורים באותו בית ספר רצוי לכנס אותם בקבוצת למידה בסיסית אחת (למרות גילאים שונים) ולשלב אותם בכתות הרגילות בהתאם לכישוריהם ויכולותיהם. דרך זו תקנה לילדים אלה תחושת בטחון, תסייע להם להתמודד עם הבדידות ותגביר את תחושת השייכות שלהם לקבוצת השווים.


יש להעלות בקבוצות ההורים המתקיימות את התובנות בנושא הגנת היתר של ההורים. תחושת הקרבנות של ילדיהם ואת המחירים שמשלם הילד ובני משפחתו.


שיר:


הילדים

מאת רות יהב (מנחת הסדנא ומשוררת בעצמה)


ראיתי שם ילד שהיה לבד

כל כך משלים עם הבדידות

לא מאמין שמישהו יקשיב

שיזיז את ענן הבדידות המעיב

הייתה שם ילדה שביקשה שאושיט לה יד

כי אין לה אף חבר, אף לא אחד...

וילדה שרצתה חיבוק

כאילו רק כך יכלה להביע

עד כמה הגרון שלה חנוק.

והיה ילד שלא רצה בהתחלה להיות

הוא זעק מרוב בדידות

והייתה הילדה הזו שמרוב שהייתה כל הזמן צריכה להסתדר לבד

לא הבינה מה יכול לתת לה ה"יחד"

ומה יכול להעניק לה חבר

וניסתה לתת פתרונות איך ?

איך בכל זאת לבודד את הבדידות...

ולהסתדר.

וילד נסיך חייכן, ממש דג זהב

וילדות שובבות שנותרו מתביישות

וכל הילדים גם יחד

גילו שאולי בכל זאת אפשר

בלי פחד

לדבר על העולם המנוכר

שלא תמיד מבין ומחייך

שלא תמיד תומך

אלוהים, אם היית נותן לילדים האלה לראות

אולי חייהם לא היו כל כך מלאים בבדידות...


אוגוסט 2009

רכיבה טיפולית לילדים לקויי ראיה

התכנית התקיימה בשנת הלימודים תשס"ב ונמשכה שלוש שנים.


חי בשיעור רכיבה טיפולית

הילד לקוי הראיה והתנועה

ילדים לקויי ראיה חסרים מיומנויות גופניות רבות הקשורות לתנועה, יציבה והתנהגות גופנית בכלל. זאת עקב היעדר היכולת להביט בהתנהגות אנשים אחרים בסביבתם ולרכוש נורמות מקובלות בתנועה הפיזית.
הקושי בהבנת המרחב והסביבה, גורם לחוסר בטחון בתנועה, להתנהגות תנועתית שאינה תמיד מותאמת למקובל בחברה (כמו לדוגמא: ראש מוטה למטה גם בעת שיחה עם אדם אחר).
מעוט תנועה של אדם, ושל ילד במיוחד, יכול להוביל לרמת מתח גבוהה וחוסר בטחון.

על מנת לסייע לילד לקוי הראיה בשיפור בטחונו העצמי והגופני נבנתה תכנית זו.

רכיבה ככלי טיפולי

רכיבה מהווה עבור הילד לקוי הראיה כלי טיפולי ממדרגה ראשונה ומסייעת לו לגריה תחושתית.
הילד העיוור זקוק להתנסות תנועתית על מנת לחזק את בטחונו העצמי, את שליטת גופו במרחב וקבלת גירויים תחושתיים.
הילד לקוי הראיה מסתייע ברכיבה בהיבטים הבאים:

  1. הרוכב לומד דרך תנועת הסוס לשפר את תנועותיו שלו
    תנועת הסוס היא תלת מימדית (נע קדימה, אחורה, לצדדים, למעלה ולמטה).
    תוך כדי רכיבה לומד הילד להפעיל ולהשתמש באבריו בצורות שונות ורוכש מיומנויות תנועה, משמעת עצמית, שיווי משקל והתמצאות בחלל.
    לגבי ילד עיוור המשמעות לכך כפולה עקב הצורך ללמוד תנועה נכונה, הרמת ראש וכדומה, בדרך תחושתית ולא באמצעות ראיה.

  2. הרכיבה באמצעות סוס מסייעת ליצירת קשר לבעלי חיים, מרגיעה ונותנת תחושות מגע ואחריות על בעל חיים, מהם הילד יכול להוות גם קשר ואחריות על בעלי חיים ואחריות במגע האנושי.

  3. הרכיבה מסייעת לשיפור בבטחון העצמי של הילד כתוצאה מהשליטה על החיה, שליטה במרחב, למידת גבהים וכן מהצורך להיות עצמאי ולקבל החלטות.

התכנית התבצעה בחוות סוסים בקריית ביאליק וכללה מפגש שבועי של שעה אחת במשך שנת הלימודים.
הילדים רכבו בזוגות בליווי מדריך רכיבה בעל הכשרה מיוחדת, ומתנדבים המשגיחים ומסייעים לילדים.

שותפות בין גופים מטפלים

ייחודה של תכנית זו , מעבר לתוכן, היא בשותפות של גורמים רבים אשר חברו יחד על מנת להוציא תכנית זו לפועל: האגודה למען העיוור (ההוגה והיוזמת של התכנית), האגף לשרותי רווחה - מחלקת השיקום של עירית חיפה (עוד לפני הקמת מרש"ל חיפה), משרד החינוך במסגרת תגבור יום לימודים, ארגון "אופק לילדנו", מתנדבים מארגון בני ברית ו"נוער לנוער".


עלות תכנית זו היתה גבוהה ביותר והושגה מתרומה ייעודית.

קיומה של תכנית זו תלויה בתקציבים ותרומות, שיתוף פעולה והסעות של ההורים , ומספר ילדים מספיק בגילאים המתאימים לקיומה.